<h1>רבינו ירוחם נט"ו אות כ"ה</h1>
<h2>דף ח:</h2>
כבר כתבתי בדיני שחיטה [אות ה'] בחלק ב' שהטבח צריך ג' סכיני' א' ששוחט וא' שחותך בו בשר וא' לחתוך חלבים כדאי' בחולין. ושם פשו' שצריך ב' כלים א' להדיח בשר וא' להדיח חלבים. וכל זה היה באותו הזמן שהיו רגילין להדיח הבשר בבית המטבחים כדאיתא [לקמן קי"ג ע"א] הא בחלליה ביה טבחא הא דלא חלליה וכו', אבל בזמן הזה שאי' אנו רגילים להדיחו בבית המטבחים וגם אין לו הסכינים ולפעמים חותך בסכין אחד חלב ואחר כך בשר צריך לעולם להדיח הבשר אפילו לצלי משום חלב ומשום דם וכן הסכימו כל גדולי האחרונים. וכתב הרמב"ם שאם עבר על זה שלא נאסר הבשר ואין מכין אותו.
<h2>דף יד.</h2>
הרוצה לאכל מבהמה קודם שתצא נפשה חותך כזית בשר מבית השחיט' ומולחו ומדיחו יפה וממתי' עד שתצא נפשה כך פשוט בחולין [ל"ג ע"א]. ומיירי באומצא או לצלי, ואפילו דשאר בשר אין צריך מליחה לצלי כמו שכתבתי למעלה [י"ד ע"ב], הכא צריך מליחה משום דחתכה קודם שתצא נפשה שיש בו דם בלוע ממקומות אחרים שכל דם הבהמה נגרר אחר בית השחיט' ולפיכך צריך מליחה אפילו לצלי או לאומצא. וי"מ דמיירי שרוצה לאכלו בקדרה או לאומצא לפיכך צריך מליחה שאם היה לצלי לא היה צריך מליחה. ומה שאמר ומדיחו יפה, ר"ל כמו כן קודם מליחה.
כתבו המפרשים כי לצלי לא בעי מליחה דדם האיברים שלא פירש אין בו איסור ודקדקו בחולי' [י"ד ע"א] מההיא דנסבין חבריא למימר ר' יהודה היא וכו', פי' אבל לרבנן מותרת באכילה אפילו בו ביום ואפילו אין יכול למלחה ולא חיישינן לדם האיברים שפירש כשפירש מצד זה לצד זה כי מה שיצא לחוץ האש שואבו הילכך לא בעי מליחה. וכן מוכח בשבת [קכ"ח ע"א] וכן בפסחים [ע"ד ע"א] וכן פשוט בתורת כהני'. ופרש"י דבעי מליחה קצת ותמהו עליו כי מה מועיל, ומה שנהגו למלחו לא משו' איסור אלא משום שלא יהיה תפל בלי מלח. וכן כתב הראב"ד וכן הסכימו הגאונים דדם האיברים שלא פירש מותר. ואם מלחו צריך לצלותו מיד ואם השההו במלחו ינפץ המלח וידיחנו יפה קודם שיצלנו ואם לא עשה כן צריך קליפה והשאר מותר.
<h2>דף כח:</h2>
גדי או טלה שצלאו שלם בדיעבד ולא חתך הוורידי' [ו]הבשר הסמוך להם קודם צליה אסורי' כך כתבו הפסקנים. וכת' הרא"ש ומיהו בכדי נטילה סמוך לוורידין שרי שאין הדם מפעפע בצלי ע"כ. ואסור לצלותו שלם עד שידע שנשחטו הוורידין, וכן כתב הרשב"א.
חוטי צואר בבהמה שהם מזרקי הדם הסכימו רוב הפוסקים שאפי' לא שחט הוורידין הואיל ומנתחה אבר אבר אין צריכין קריע' לבישול ולא לדב' אח' אלא כמו לבשר אחר, שאין חוט שאסור משום דם שצריך חתיכ' זולתי של יד ולחיים כמו שכתבתי במקומו [לקמן צ"ג ע"א], וכן כתב הרא"ש. ורבינו אפרי' כתב דהא דאמרינן בבהמ' דאין צריך לשחוט הוורידים הואיל ומנתחה אבר אבר הני מילי לצלי אבל לבישול לא סגי דלא לינקוב לוורידי' בשעת שחיטה, ואם לאו צריך (עירוי) [עידוי] מזרקי דמא, וכן נראה דעת הראב"ד. ולראשון הסכימו רוב הפוסקים, ובניקו' הבשר כתבתיו [לעיל כ"ז ע"א]. כל חוט שאסור משו' דם וכן מזרקי דם הצואר לקדיר' צריך חתיכה ומליחה, ולצלי מותר בלא חתיכה כלל כך כתבו הגאונים בתשובה. ור"י כת' שצריך חתיכה אפילו לצלי ואם צלאו בלא חתיכה החוט אסור והבשר מותר וכן כתב בה"ג. וראשון נראה עקר, וכן כתב הרמב"ם. פי' וצריך לצלותו יפה עד כדי שיצא הדם ואם צלאו יפה אפילו יש בו מראה דם מותר. וכתב הרמב"ם ונ"ל שכל החוטין והקרומות שהם אסורי' משו' דם או משו' חלב שאין אסור אלא מדרבנן, ואפי' שתאמר שהוא אסור מן התורה שהוא בכלל כל חלב וכל דם, אין לוקי' עליו שהוא כאוכל חצי שיעור. ועוד כתב שאם מלח הבשר קוד' שהסיר קרומות וחוטין ואפילו גיד הנשה מסירם אחר מליחה ומבשל הבשר פ"ז במאכלות אסורו'. כל החוטי' והקרומו' שאסורי' משו' דם כגון חוטי לחיי' ולשו' וכתף וקרו' המוח וקרו' ביצי זכר שאסורי' משו' דם כל אחד כתבתי במקומו הראוי לו.
<h2>דף לג.</h2>
הרוצה לאכל מבהמה קודם שתצא נפשה חותך כזית בשר מבית השחיט' ומולחו ומדיחו יפה וממתי' עד שתצא נפשה כך פשוט בחולין [ל"ג ע"א]. ומיירי באומצא או לצלי, ואפילו דשאר בשר אין צריך מליחה לצלי כמו שכתבתי למעלה [י"ד ע"א], הכא צריך מליחה משום דחתכה קודם שתצא נפשה שיש בו דם בלוע ממקומות אחרים שכל דם הבהמה נגרר אחר בית השחיט' ולפיכך צריך מליחה אפילו לצלי או לאומצא. וי"מ דמיירי שרוצה לאכלו בקדרה או לאומצא לפיכך צריך מליחה שאם היה לצלי לא היה צריך מליחה. ומה שאמר ומדיחו יפה, ר"ל כמו כן קודם מליחה.
<h2>דף צג.</h2>
חוטי צואר בבהמה שהם מזרקי הדם הסכימו רוב הפוסקים שאפי' לא שחט הוורידין הואיל ומנתחה אבר אבר אין צריכין קריע' לבישול ולא לדב' אח' אלא כמו לבשר אחר, שאין חוט שאסור משום דם שצריך חתיכ' זולתי של יד ולחיים כמו שכתבתי במקומו [לקמן צ"ג ע"א], וכן כתב הרא"ש. ורבינו אפרי' כתב דהא דאמרינן בבהמ' דאין צריך לשחוט הוורידים הואיל ומנתחה אבר אבר הני מילי לצלי אבל לבישול לא סגי דלא לינקוב לוורידי' בשעת שחיטה, ואם לאו צריך (עירוי) [עידוי] מזרקי דמא, וכן נראה דעת הראב"ד. ולראשון הסכימו רוב הפוסקים, ובניקו' הבשר כתבתיו [לעיל כ"ז ע"א]. כל חוט שאסור משו' דם וכן מזרקי דם הצואר לקדיר' צריך חתיכה ומליחה, ולצלי מותר בלא חתיכה כלל כך כתבו הגאונים בתשובה. ור"י כת' שצריך חתיכה אפילו לצלי ואם צלאו בלא חתיכה החוט אסור והבשר מותר וכן כתב בה"ג. וראשון נראה עקר, וכן כתב הרמב"ם. פי' וצריך לצלותו יפה עד כדי שיצא הדם ואם צלאו יפה אפילו יש בו מראה דם מותר. וכתב הרמב"ם ונ"ל שכל החוטין והקרומות שהם אסורי' משו' דם או משו' חלב שאין אסור אלא מדרבנן, ואפי' שתאמר שהוא אסור מן התורה שהוא בכלל כל חלב וכל דם, אין לוקי' עליו שהוא כאוכל חצי שיעור. ועוד כתב שאם מלח הבשר קוד' שהסיר קרומות וחוטין ואפילו גיד הנשה מסירם אחר מליחה ומבשל הבשר פ"ז במאכלות אסורו'. כל החוטי' והקרומו' שאסורי' משו' דם כגון חוטי לחיי' ולשו' וכתף וקרו' המוח וקרו' ביצי זכר שאסורי' משו' דם כל אחד כתבתי במקומו הראוי לו.
<h2>דף צג:</h2>
אומצא דאסמיק כלומר חתיכת בשר שנצרר בה דם מחיים מחמת מכה צריך חתיכה ומליחה לקדרה, ולצלי אינו צריך כי האש שואב הדם כך פשוט. ולפרש"י [פסחים ע"ד ע"ב] מיחל כלומר מרק אדום היוצא ממנו אחר צליה אסור. ותמהו עליו דאם נצלה כל צרכו אפילו המיחל מותר ואם לא נצלה כל צרכו אפילו הבשר אסור. ופירשו אומצא דאסמיק כאשר אכתוב למטה. ובשרא דלא אסמיק כלומר שלא נצרר בה דם מחמת מכה וצלאו המיחל היוצא ממנה מותר שהוא מרק אדום מעט כך פשוט, וזהו לפרש"י באומצא דאסמיק שכתבתי למעלה, וכבר כתבתי המיחל היאך מותר וצריך לומר שנצלה יפה. ולמטה אכתוב היאך מקבלין השומן הנוטף מהצלי. בשר חי שנתנוהו בחומץ בלא מליחה שנקרא חליטה כאשר אפרש ונשתהה בחומץ עד שהאדימה אסור הבשר והחומץ, ואם לא האדימה כשר הבשר, כי כשהאדימה בודאי נשתהה עד שפלט הדם בחומץ וחזר ונבלע בבשר, ואם חתכו אחר כך ומלחו כשר אפילו לקדרה, כך פי' רי"ף ההלכה שכתבתי למעלה אומצא דאסמיק חליטה היא שמשימין הבשר בלא מליחה בחומץ כדי לפלוט הדם, ואם חלט בחומ' פעם אחד אסור לחלוט בו פעם אחרת אף על פי שהוא חזק עדין, וחומץ רפוי כלומר שאינו חזק כל כך מותר לחלוט בו כך פשוט בחולין וכבר כתבתי [חולין ק"י ע"ב] דין החליטה כי כבר כתב רב עמר' שאין לחלוט בזמן הזה כי אין אנו בקיאין בחליטה.
אסור למלוג גדיים וטלאים במים חמי' עם עורותיהן להסיר השער משום חלב ודם ודוקא בכלי ראשון אבל בכלי שני מותר כלומר לזרוק המי' חמין מכלי ראשון תוך כלי שני ואחר כך משים הגדי במי' אבל לזרוק עליו המי' מכלי ראשון אסור כך כתב גאון. ויש מי שכתב שמותר לזרוק המים מכלי ראשון על הגדי ממש כי אחר שיצא הקלוח מכלי ראשון נקרא כלי שני וכן הסכימו גדולי פרובינצא.
דם הקרוש כגון בית השחיטה צריך להדיחו אפי' לצלי כי כל דם הקרוש על פני הבשר אין האש שואבו אלא מבליעו ובמעט חום הוא נבלע. ולפי' יש ליזהר כשמולגין הראש עם הצואר להדיח מקודם בית השחיטה, וכן בעוף במליגתו. ובמקומם הראוי להם כתבתים.
<h2>דף צו:</h2>
בשר שעמד במלחו יותר משיעור מליחה לא נאמר שהדם והמלח שמעורב יחד עם הבשר חוזר ומפעפע בבשר ואסור כי אין כח בדם לפעפע בעני' כזה, זולתי אם לא עמדה שם מעת לעת, וכ"ש אם לא עמדה יותר מכדי שיעור מליחה לא נאמר שהמלח נאסר מחמת הדם שנבלע בו ונעשה כחתיכ' דאיסורא דחוזר ונותן טעם בבשר, דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה אלא במקום שהאיסור מתפשט במקום שהולך ההתר ואז רואין ההתר כאלו הוא איסור כמו שכתבתי בדיני תערובת [אות כ"ט], אבל כאן כיון שהמלח לא נאסר אלא מחמת דם והדם אינו נבלע בבשר דמתוך שטרוד לפלוט אינו בולע אין כח במלח לחזור וליתן טעם בבשר, כך כתבו המפרשים וכן בתוס' על ההיא דירך שנתבשל בה גיד. בשר שנמלח ע"ג עצים ונפלה חתיכה ראש א' למטה מן העצים בציר הנופל מן הבשר חותך הראש מהחתיכ' שבציר והשאר מן החתיכ' ולמעלה מותר, ולא אמרי' שמפעפע הדם מלמטה למעלה כי חלב מפעפע ולא דם. וכן הדין בחתיכה שנמלחה בכלי שאינו מנוקב ומקצתה עומדת בתוך הציר ומקצתה חוץ מן הציר ולמעלה שחותך אותו מקצת שעומד בתוך הציר אסור ושאר החתיכות מותרות שאין אותו מקצת שעומד בציר יכול לפעפע ולחזור ולאסור שאר החתיכות, כך כתבו בתו' והפסקנים בפרק גיד באותה שלמעלה בירך שנתבשל וכו'. ורבינו פרץ אוסר בכלי שאינו מנוקב אפילו מה שחוץ לציר.
<h2>דף צז:</h2>
הא דאמרינן מליח כרותח לאו כרותח דמבושל אלא כרותח דצלי כך פשוט.
עופות שנמלחו הרבה ביחד ונמצא א' מהן טרפה כגון במקום צומת הגידין וכיוצא בו, אם אינו ידוע אותן שהיו סמוכות אצלה כלן צריכו' קליפה, ואם ידוע אותן צריכו' קליפה והשאר מותרו' שאע"פ שהשומן מפעפע מחתיכה לחתיכה, ולא נאמר שנשליך הטרפה והאחרו' יתבטלו חד בתרי יבש ביבש, דהיא ראויה להתכבד ולא בטלה.
<h2>דף צח.</h2>
חתיכה שיש בה חלב מצד א' ונמלחה עם חתיכות אחרות אם יש ס' לבטל באותה חתיכה החתיכה עצמה מותרת וצריך קליפה במקום שמחובר החלב בה והחתיכה האחרת שאצל החלב כמו כן אם יש בה ס' מן החלב מותרת וצריך קליפה כמו כן במקום שנדבקה לחלב, ושאר החתיכות כלן מותרות אפילו אין בהן ס' דחלב אינו מפעפע בין חתיכה לחתיכה בלא רוטב. ואם החלב היה בפני עצמו ואינו דבק לשום חתיכה, החתיכות שנדבקו בו במליחה אסורו' אם אין בכל אח' ס' ושאר החתיכות מותרות בלא קליפה, ואם הכירו מתחלה אותן החתיכות שנגעו בחלב ואח"כ נתערבו בו כלם מותרו' דיבש ביבש חד בתרי בטיל ואפי' בראויה להתכבד כיון שלא נאסרו אלא מחמת בליעה, כך כתבו הגאונים בתשו'. ולמטה אכתו' פסק הרא"ש בזה כי הרא"ש אינו מודה בזה הביטול וגם להצריך ס' כמו שכתבתי.
<h2>דף ק.</h2>
עופות שנמלחו הרבה ביחד ונמצא א' מהן טרפה כגון במקום צומת הגידין וכיוצא בו, אם אינו ידוע אותן שהיו סמוכות אצלה כלן צריכו' קליפה, ואם ידוע אותן צריכו' קליפה והשאר מותרו' שאע"פ שהשומן מפעפע מחתיכה לחתיכה, ולא נאמר שנשליך הטרפה והאחרו' יתבטלו חד בתרי יבש ביבש, דהיא ראויה להתכבד ולא בטלה.
<h2>דף קיא:</h2>
קערה שמלחו בה אסור לאכל בה רותח כי מליח כרותח וכבוש כמבושל ונבלע בה הדם כך פשוט בחולין. פירוש והדבר הרותח ששם בקערה צריך קליפה כאשר אכתוב למטה [קי"ב ע"א]. וכתבו בתוספות דמיירי שאינה מנוקבת דאי מנוקבת מותר כמו כלי מנוקב שמולחין בו כמה פעמים. ואם היא של מתכת או של עץ או מדבר הראוי להגעלה יגעילנה ואם היא של חרס תשבר. ויש מי שכתב דאפילו מנוקבת אסור, וראשון נראה עקר וכן כתב הרא"ש. ובקערה של חרס שכתבתי תשבר אסור להשתמש בה צונן כך פשוט שם בגמרא, ויש מי שכתב שם הטעם שמא יבא להשתמש בה רותח, ויש מי שכתב שאסור להשתמש בה צונן מן הדין דכל כלי חרס שאסו' להשתמש בו רותח אסור להשתמש בו צונן שנעשה כחתיכת איסור מאחר שהוא של חרס ובשאר כלי מתכות מותר בצונן. וזה המחלק' תמצא מבואר בכלים של פסח.
בשר המלוכלך בדמו שנשרה מעת לעת במים קבלתי שאסור דדמי לכבוש דאמרינן כבוש הרי הוא כמבושל כדאמרינן [נזיר ל"ז ע"א] בבשר בחלב דאי תרו ליה כוליה יומא בחלבא שרי אף על גב דבלע מה שאין כן בשאר איסורי'. ופירש כולי יומא יום ולילה, דאי יומא ממש נתת דבריך לשיעורין יש יום קצר ויש יום ארוך כך כתב רבינו מאיר.
<h2>דף קיב.</h2>
הא דאמרינן מליח כרותח, דוק' מליח דאינו נאכל מחמת מלחו כלומר שאינו יכול לאכלו מחמת המלח שבו אבל נאכל לאו כרותח הוא כך פשוט. ופרש"י דאינו נאכל מיקרי כגון בשר להצניע שצריך קודם שיאכלנו לשרותו במים ולהסיר ממנו המלח. וה"ר ישראל פירוש כמו עבוד וזהו שמולח בשר לצורך דרך גדול. ורבינו תם פירש אפילו מי שמולחו בשביל קדרה לבשל הבשר להפליט הדם אפילו שאין צריך אחר כך אלא להדחה שגם זה נקרא אינו נאכל מחמת מלחו והרי הוא כרותח, וכן נראה עקר וכן כתב הרשב"א. ורותח דמליחה אינו אוסר אלא כדי קליפה, אף על פי שהוא כרותח אינו אלא כרותח דצלי שאינו אוסר אלא כדי קליפה כמו שכתבתי למעלה [קי"א ע"ב] וכן הסכימו כל המפרשים. דם שמולחו אינו עובר עליו וכן דם שבשלו פשוט [במנחות כ"א ע"א].
בשר צלי שחתכו על גבי ככר ויצא מיחל אדום ממנה הפת מותר ואפילו אדום ואפילו עב כך פשוט. פירוש שיכולין לאכלו סתם בני אדם כלומר שנצלה הבשר כל כך כדי אכילת בני אדם ואז מה שיוצא ממנו אינו דם אלא מיחל. אין מניחין כלי תחת הבשר הנצלה שלא נמלח לקבל השומן הנוטף אפילו כל האדמימות שנוטף ממנה מעלה עשן על גבי הגחלים שנראה שהוא שומן, עד שמביא מעט מלח ומניח על הנצלה או בכלי ומה שינטף ממנו ילך הדם בשולי הכלי והשומן צף למעלה ויטול השומן ויניח הדם ובשביל המלח לא יתערב הדם עם השומן. וכתב הרא"ש כי הכלי אסור אם לא שם בו מלח מחמ' הדם שינטף בו והשפוד מותר. והרשב"א כתב דאפילו הכלי מותר שהרי דם שבשלו מותר והוי ספיקא לקולא אם בשל יפה אם לאו. ופרש"י בשם בה"ג כי דוקא מעט מלח אבל הרבה מלח אסור שחוזר המי' והדם ומתערב הכל עם השומן ואינו יורד למטה. והתוספו' כתבו דאין אנו בקיאין כמה מלח יתן בו ולפיכך אין מניחין כלי תחת צלי אלא אם כן נמלח כראוי לקדרה או נצלה כלו.
שפוד שצלו בו בשר ולא נמלח צריך ליזהר להסיר ממנו הבשר מיד אחר צליה דאל"כ השפוד יפלוט הדם שבלע והבשר יבלענו ויאסור הבשר כי בעודו על האש כבולעו כך פולטו. ולעולם השפוד צריך לבון שבלע הדם שנפלט מהבשר ואין לומר בו כבולעו כך פולטו כי בכלי מתכו' חם מקצתו חם כלו והד' שנבלע בו מתפש' בכולו. והרשב"א וכן הרא"ש כתבו שהשפוד מותר. וכתבתיו למטה בדין אין מניחין כלים וכו', וראשון כתב הראב"ד.
<h2>דף קיב:</h2>
דגי' ועופות וכל שכן בשר אחר שנמלחו יחד בכלי אפילו מנוקב אסורי' הדגים כי הדגים הן רפויין ופולטים דמם מהרה קודם העופות וינוחו מפליטתן ועדין העופות פולטין ויבלעו הדגים דם העופות כיון שנחו מפליטתן דכל דבר שטרוד לפלוט אינו בולע אבל אח' שנחו מפליטתן בולע מה שימצא, ולא אמרינן דם מישרק שריק כלומר חלק ואינו נכנס בדגים כי הם רפויין ויכנס דם העופות בתוכם כך פשוט. ורש"י כתב כי העופות מותרי' והדגים אסורי' ורשב"ם פיר(ו)ש כי העופות גם כן אסורים כי נעשו דגים חתיכה דנבלה ויאסור אח' כך צירן לעופות. וכתב הרא"ש כי לא נאסר מן הדגים אלא כדי קליפה כמו שכתבתי במליח כרותח [לעיל קי"ב ע"א]. ועוד כתב כי דוקא כשהן חתיכות דג או שלם והוסרו קשקשיו אבל אם הוא שלם ולא הוסרו קשקשיו הוא יותר קשה מעוף ומותר. מותר למלוח הרבה חתיכות זו על גבי זו כי ביחד פולטות וביחד נחות מפליטתן כך פרש"י מוכח. פירוש ואפילו שזו נמלח' קודם חברתה ותנוח מפליטתה קודם חבירתה ואחר שתנו' תבלע ממה שפולטת חבירתה עדין, דדם משרק שריק כלומר מחליק במליחה כמו בצליה כי בצלייה אף על פי שמשים על השפוד בשר על בשר ונצלה תחלה התחתון של צד הראש לא אמרינן שבולע מהעליון שלא נצלה דדם משרק שריק ואפילו שנמצאות גומות מלאות דם דלא שריק ונבלע כיון שדם האיברים שנמלח דרבנן אין להטריח יותר מדי כיון שנעשה כתיקון חז"ל למלוח וכמו שבציר מועט שנשאר בין חתיכה לחתיכה מותר כמו כן בציר הרבה וכן כתב רשב"ם בתשובה. ועוד שחתיכות התחתונות מה שבולעות מהעליונות חוזרות ופולטות משום דפליטת צירם נמשך הרבה אחר שפלט כל הדם ואף על פי שנח מפליטת הדם עדין פולטת הציר עד מעת לעת ואם תבלע הדם של חבירתה העליונ' יפלטנו עם צירו, ולפי זה הטעם צריך ליזהר שימתינו לתחתונה עד שתגמור פליטת העליונה. וגם אין לחוש מדם הבלוע במלח בין חתיכה לחתיכה שמתמחה בציר הנשאר בגומא ואחר (כך) פליטת כל הדם הוא נבלע בחתיכה, לפי שעדין כל החתיכה פולטת הציר כמו שכתבתי. בשר הנמלח ושהה כדי שיעור צליה ואחר כך נתנוהו בכלי בלא הדח' ונתמלא הכלי ציר כתב רש"י שאירע מעשה בביתו והתירו שאין זה רק מיחל ולא דם שהרי כיון ששהה כדי צליה היה מותר בהדחה לבשלו בקדרה אף על פי שיוצא ממנו ציר ולכן צריך להדיח הבשר יפה קודם שישימנו בקדרה. והרשב"א אסרו כי אסור להשהות בשר במלח יותר מי"ב שעות שדם שפלט חוזר ונבלע, ומכל מקום די בקליפה כמו צלי דמליח כרותח דצלי וכן הסכימו רוב הפוסקים, וכן מוכח מההיא [לקמן קי"ג ע"א] דאין מניחין בשר אלא על גבי כלי מנוקב.
כתב בעל התרומה בשר נמלח ונתנו על גבי בשר שלא נמלח ובלע מן הבשר שנמלח ימלחנו וכמו שפולט את דמו כך יפלוט הדם שבלע. רבינו תם היה מתיר בשר שנמלח והדיחו ממלחו ואחר כך מלחו עליו בשר אחר שלא נמלח ולא הודו לו. והרשב"א כתב שקבל מרבותיו די"ב שעות הבשר פולט ציר. ולפי דבריו מותר למלוח בשר שלא נמלח עם בשר שנמלח ובלב' שלא יהיה בין זה לזה י"ב שעו', והוא שעדין הראשון במלחו שאם הדיחו כבר נאסר מחמ' בשר שמלחו עמו ואין לו תקנה. שכח ולא הדיחו מן המלח צריך ס' לבטלו, י"א דמשערי במאי דנפיק מיניה ע"כ.
בשר שחוטה שנמלחה עם טרפה אסורה, שאף על פי שאמרנו שימלח כמה חתיכות יחד כי ביחד יפלטו ביחד ינוחו ולא תאסור א' לחברתה, זהו בדם שכל זמן שטרודה לפלוט דם לא תבלע הדם אבל ציר בולעת ולפיכך בשר הטרפה פולטת ציר וצירה אסור ובולעת השחוטה אף על פי שטרודה לפלוט כך פשוט.
<h2>דף קיג.</h2>
מליח כרותח שאמרנו לא שייך בזה לא תתאה גבר ולא עלאה גבר כמו שכתבתי בדיני תערובות [אות כ"ט], ואפילו קליפה לא בעי אם האח' מבטלו, דהא דאמרי' אדמוקר לי' בלע כמו שכתבתי שם, לא שייך אלא ברותח דצלי אבל לא במליח.
בשר שהוא לקדר' צרי' הדחה ומליחה ולא שיכסנו הרבה במלח אלא כדי שלא יהא נאכל מחמת מלחו, וימלחנו משני צדדיו. וצריך לשהותו במלח כדי צליה ושיערו הגאונים כדי הלוך מיל, ולאחר מליחה מדיחו יפה יפה ואף על פי שיוצא ממנו מיחל אדו' אינו אלא מי הבשר, ונותנו בקדרה ואפילו המים צוננין ואין צריך להרתיח הקדרה כשנותן לתוכה הבשר וכן הסכימו כל המפרשי' וכן מוכח במנחות וכן כתב רב עמרם דאין צריך להניחו במי' רותחי', ואם רצה לרווחה דמלתא ברותחין הרשות בידו.
המולח בשר צריך למלחו יפה פירוש שיפזר עליו מלח בעני' שלא ישאר בו מקום בלא מלח. ואווז ותרנגול צריך להכניס בו מלח בפנים. והרשב"א כתב שאם לא מלח אלא מצד אחד מותר שהרי חתיכה עבה אינה נכנסת בפנים ומותרת. ולפי זה אין צרי' למלוח העופות בפנים ע"כ. ואחר ששהה כדי צלי' רגילין להדיחו ב' פעמים אחת להסיר המלח ואחרת מה שנשאר מן המים הראשוני'. בשר שנתבשל בלא מליח' צריך ס' לבטל כל החתיכה כי לא ידענו כמה דם יצא ממנה. ואם יש ס' בתבשיל כנגד כל הבשר מותר, ויש אוסרים הבשר, ויש מתירין וכן עקר כי מה שנשאר בתוכה שלא נפלט בתבשיל ה"ל דם האיברים שלא פירש כמו בצלי שאפי' שיצא ממנו מה שנשאר בתוך הבשר מותר. מדיח הבשר תחלה ואחר כך מולח ואחר כך מדיח ואם הדיחה הטבח אין צריך הדחה לכתחלה כך פשוט. ואם מלחו בלא הדחה י"א שאין לו תקנה אפילו יחזור וידיחנה וימלחנה. ולפי מה שכתבתי למעל' [קי"ב ע"ב] בשם בעל התרומה על בשר מלוח ששם אותו על בשר שלא נמלח וכו', כמו כן בכאן יחזור להדיחה וימלחנה כהלכתה ויהיה מותר וכן נראה עקר. המולח צריך לנפץ המלח אם היא גסה ביותר כך פשוט. ופרש"י והדקה אינה צריכה נפוץ כי היא נתכת מאליה ונדבקת. והגסה כשהופך החתיכה למלחה מכל צד נושר ממנה וכן כתב הרא"ש. והרמב"ם כתב שאין מולחין במלח דק לפי שנתכת ונבלע בתוך הבשר ואינה מפלטת הדם ע"כ. והראב"ד כתב שמותר למלוח במלח דקה אלא שצריך להדיח הבשר בכלי מנוקב קודם שיתננו להדיחו בכלי שאינו מנוקב כדי שלא יתמחה המלח בתוך המים אשר בו ונבלע בבשר ע"כ. ולי נראה שצריך שתהא דקה שלא תפול אילך ואילך ולא דקה מן הדקה כקמח ואולי שזו כונת הרמב"ם.
בשר שלא נמלח עד ג' ימים ונשרה תוך ג' מקובלים בני ע[י]רך מפי רבי יצחק (חוזר) [חוזה] דמותר, אם קבלה נקבל ואם לדין יש תשובה וקל להבין כך כתב רבינו מאיר בתשובה. ועוד כתב שכתבו הגאונים בתשובה שאם שהתה בלא מליחה ג' ימים מעת לעת שאסורה שלעולם לא יצא הדם עוד. ואני אומר שלצלי מותר דדם האברים שלא פירש מותר ואם יצא הדם על ידי האש שאיב' ליה נורא ע"כ.
דם שנפל על גבי צלי, האור שואבו ומות' דדם משרק שריק כך פשוט. ודוק' דם אבל חלב או חלב לא וכתבתיו בדיני תערובות [לעיל ק"ט ע"ב].
כתוב בא"ח מעשה באשה שבשלה בשר בע"ש בלי מליחה ושאלוה על המים ואמרה שהיו המים רותחי' והתירו' כמה חכמים מפני כן דה"ל כחליטה, ומטעם אחר דבמאי דנפיק מיניה משערינן והראב"ד ורבי דוד הכהן ברבי לוי דבמאי דנפי' מניה משערינן אפילו אין הקדרה רותחת. וה"ה בחתיכה שבשלה בחלב שבה דבמאי דנפיק מיניה משערינן אם יש בחתיכה ס' כנגד החלב בטל והחתיכה אסורה ושאר חתיכות מותרות ואם אין בחתיכה ס' כנגד החלב ה"ל חתיכה דנבלה וצריך ס' לבטלה מכל מה שיש בקדרה משאר חתיכות וירק ורוטב ע"כ.
מי שאין לו מלח צולה הבשר שהאש שואב הדם כמו שמהבהבין הכבד ואחר כך יבשלנו כך שדרו ממתיבתא.
אין להתיר מטעם דם משרק שריק אם נשפך דם רותח על הכלי, או אפילו דם צונן שנפל לתוך חם מטעם תתאה גבר להתירו מנטילה או מקליפה, דלא אמרינן דם משרק שריק אלא בדם הנפלט על ידי צליה או על ידי מליחה אבל כשהדם בעין לא אמרי' דם משרק שריק.
אין מולחין אלא בכלי מנוקב כך פשוט, ורב אחא משבחא כתב שצריך כלי מנוקב או על גבי עצים או קש או תבן או כל דב' שאם ישפוך המים עליו לא יתעכבו שם. ועוד כתב שאם מלח על גבי כלי שאינו מנוקב הבשר אסור והכלי צריך שביר'. והרב אלברצלוני כתב דוקא כשנשתהה הבשר שם כשיעור מליחה אבל לא נשתהה שם כל כך מותר. ורבינו תם כתב שהיא אסורה מיד וכן עשה מעשה כמו שכתבתי בדיני עוף בדין תרנגולת שנמלח' בכלי שאין מנוקב. והרא"ש כתב כי הוא כמו כבוש שנכבש בציר והכבוש כמבושל ושיעורו כאלו נתנו על האור כדי שירתיח ויתחיל לבשל אם עמד שם כשיעור זה בתוך הציר נאסר כל שבתוך הציר ואם עמד פחות משיעור זה לא נאסר אלא כדי קליפה כדין מליח כרותח. ורבי' פרץ כתב כי נאסר כל הבשר אפילו מה שהוא חוץ לציר, וחלק בין זה לחתיכה שנמלחה כראוי ונפלה בציר שלא נאסר אלא מה שבציר ובכאן שמלח בכלי שאינו מנוקב נאסר הכל. ורבינו תם כתב דלא נאסר אלא מה שבתוך הציר וכן עשה מעשה בביתו כמו שכתבתי למעלה, וכן כתב הרא"ש שאין חלוק בין חתיכה שנמלחה כראוי ונפלה בציר מקצתה ובין זו שנמלחה שלא כראוי כי מה שלמעלה שאינו נוגע בציר מלוח יפה ונופל כל מה שפולט למטה בציר כמו חתיכה שנמלחה חציה הא' ולא נמלחה חציה האחר כי כבר הותר החצי הנמלח וכן נראה עקר. וכן כתב הרב אלברצלוני כי מה שמלח בכלי שאינו מנוקב אסו' אפילו צלאו אח"כ, כמי שבשל בשר בקדרה בלא מליח' שאסור באכילה.
אין צריך להרתיח הקדרה קודם נתינת הבשר שלא נשאר בו דם כלל כך כתבו המפרשים וכן כתב הרמב"ם וכן שדרו ממתיבת'. ואני מצאתי כתו' בספרי הרמב"ם שצריך מים רותחין אבל לא פושרין כדי שיתלבן מיד ולא יצא דם פ"ז ממאכלו'.
